רסידו מאגרי אנוש בע"מ נ' אנדריי פרונזה

פסק דין

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים:

לפנינו ערעור ברשות, על פסק דין שניתן ע"י כב' הרשמת צדיק רוית (כתוארה אז), בו נקבע, בין השאר, כי על הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבניין (דמ 2226/07 מיום 30.10.07). למשיב נפסקו בפסק הדין הפרשי שכר ויתר זכויות הנובעות מההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה החל בענף הבניין (תמריץ אי היעדרות ודמי כלכלה).

המערערת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. הבקשה התקבלה והוחלט כי פסק הדין יעוכב בהתייחס לזכויות הנובעות מההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הבניין בלבד, עד לסיום הדיון בערעור (בשא 1748/08 בתיק עיקרי עב 4040/08, החלטה מיום 26.5.08).

המערערת, רסידו מאגרי אנוש בע"מ, הינה תאגיד המורשה להעסיק עובדים זרים בענף הבניין. המערערת קיבלה רישיון והיתר לשמש כקבלן כוח אדם לשם העסקת עובדים זרים בענף הבניין לשנת 2005. בשנים 2006-2007 הוארכו רישיונותיה בהתאם לבקשתה.

המערערת לא חברה באיגוד הארצי של החברות למשאבי אנוש.

המשיב, מר אנדריי פרונזה, הינו עובד זר בענף הבניין. המשיב הינו אזרח מולדובה.

לטענת המערערת, בניגוד להחלטת כב' הרשמת בעמ' 7 לפסק דינה, יש להחיל על הצדדים בענייננו את ההסכם הקיבוצי בענף קבלני כוח אדם ולא את ההסכם הקיבוצי בענף הבניין. לטענתה, ההנמקה, עליה ביסס בית הדין את קביעתו באשר לרכיבי התביעה, ולפיה על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף הבניין, הינה מוטעית. לא היה על בית הדין להחיל על הצדדים את ההסכם הקיבוצי בענף הבניין מבלי שהמערערת חברה בהתאחדות הקבלנים והבונים שהיא ארגון המעסיקים החתום על ההסכם. המערערת פועלת בענף אספקת שירותי כוח אדם בסקטור העסקי, וספציפית בענף הבניין לפי רישיונות והיתרים שהוצאו, בין היתר, מכוח חוק קבלני כוח אדם ותוך תשלום אגרות המוסדרות בחוק זה.

לגופו של עניין טענה המערערת כי מאחר שעיסוקה הוא השמת כוח אדם, החוק הרלוונטי והסעיף הרלוונטי הינם סעיף 13 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. מכוח סעיף 13(א) לחוק, חברת כוח אדם מחויבת להשוות את תנאי העבודה של עובדיה לתנאי העבודה של העובדים במקום בו הם מוצבים. יחד עם זאת, סעיף 13(ג) קובע חריג לפיו השוואת התנאים לא תחול לגבי עובד שתנאי עבודתו אצל קבלן כוח האדם מוסדרים בהסכם קיבוצי כללי שהורחב בצו הרחבה. לטענתה, מאחר שקיים הסכם קיבוצי שהורחב בצו הרחבה בענף קבלני כוח אדם, חל החריג שבסעיף 13(ג) ועל המערערת ועובדיה חלים ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף קבלני כוח אדם.

המערערת צרפה את תגובת התאחדות הקבלנים מיום 7.5.07, בעניין ע"ע 453/06 ניקולא דאקטו - י. שומרוני, (מיום 20.8.07) (להלן "עניין דאטקו").

לטענת המשיב, מאחר שהמערערת אינה חברה באיגוד הארצי של החברות למשאבי אנוש, לא חל עליה ההסכם הקיבוצי בענף קבלני כוח אדם והיא לא נכנסת כלל לגדר סעיף 13(ג) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. משכך, יש להחיל בעניינה את סעיף 13(א) לחוק, המשווה בין עובד שלה לעובד בענף הבניין.

המשיב צרף את עמדת ההסתדרות מיום 1.5.08 בעניין דאטקו.

דיון והכרעה:

תחולת ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף הבניין על המערערת:

בע"ע 453/06 ניקולא דאקטו - י. שומרוני, אשר ניתן ביום 20.8.07 (להלן: "עניין דאקטו"), נקבעה ההלכה לעניין תחולתו של ההסכם הקיבוצי (מספר 1255/68) ותוספת תש"ס ו/או צו ההרחבה מיום 1.5.69 על עובדים זרים ולרבות עובדים זרים שעתיים:

"גם אם היינו מגיעים למסקנה כי ההסכם הקיבוצי משנת 1968, על פי לשונו ותכליתו, מוציא מגדר תחולתו עובדים "שעתיים", הרי בא הסכם תש"ס וקובע במפורש כי הוא יחול על "עובד זר" המוגדר בסעיף 7.1.1. שבו כך: "בהסכם זה – "עובד זר" הינו עובד בענף הבניה והעבודות הציבוריות, שאיננו אזרח ישראלי או תושב בה או עובד שמקום מגוריו הקבוע הינו בתחום שטחי עזה ויהודה ושומרון...". ובסעיף 2.1.2 להסכם תש"ס נאמר במפורש – "מוסכם בזה כי ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 9.4.68 על כל נספחיו עובר לחתימת תוספת תש"ס מתוקן בזאת באופן שהיקפו ותחולתו יורחבו ויכללו גם כל עובד זר כהגדרתו מתוספת זו ובהתאם להוראות תוספת זאת, תוך תקופת תוקפה של התוספת כאמור".

הוראות אלה מלמדות על כוונה להחיל את הוראות ההסכם הקיבוצי על כל עובד זר באשר הוא, בלי קשר למעמדו או לטכניקת תשלום שכרו. אכן, ניתן לטעון ש"עובד זר" מוגדר בסעיף 7.1.1. להסכם תש"ס כ"עובד" והגדרה זו יש לפרשה בהתאם לאמור בהסכם הקיבוצי הכללי מ- 1968, אך טענה שכזו היא טכנית ונוגדת את לשון הסכם תש"ס ותכליתו. לא יכול להיות ספק שהסכם תש"ס נועד להחיל את הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבניה על כלל העובדים הזרים המועסקים בישראל, בלי קשר למעמדם כעובדים חודשיים, יומיים או שעתיים.

כוונה זו עולה גם מנוסחו של צו ההרחבה שצוטט בסעיף 15 לעיל. צו ההרחבה מרחיב את תחולתו של ההסכם הקיבוצי על "כל העובדים בענפי הבנין והעבודות הציבוריות" והוא מחריג, במפורש, רק אותם עובדים לגביהם קיימים הסכמים קיבוציים מיוחדים. צו ההרחבה מנוסח בלשון כללית, הוא חל על כלל העובדים ואין הוא מבחין בין מעמד זה או אחר של עובדים. מכאן שגם אם היינו מגיעים למסקנה כי ההסכם הקיבוצי אינו חל על העובדים "שעתיים" הרי אין ספק שהוא חל עליהם מכח צו ההרחבה".

בענייננו אין חולק כי המשיב עבד בענף הבניה, בהתאם ל"נוהל העסקת עובדים זרים בענף הבניין על ידי קבלני כוח אדם", אשר מכוחו פעלה המערערת. המערערת מודה כי כל עיסוקה הוא בהשמת כוח אדם זר בתחום הבניין.

בעניין זה, כבר נקבע בעבר כי על תאגיד מורשה כדוגמת המערערת, יש להחיל את ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף הבניין ולא את ההסכם הקיבוצי החל על חברות כוח אדם וכלשונו של ביה"ד בעב 8804/06 MARASRI - סולל בונה ניהול עובדים זרים, (ניתן ביום 10.6.09):